נוכחות בעבודה ובארגון
כמה מהר אנחנו מגדירים אנשים לפי מה שהם עושים בחיים
גם אני מגדיר אנשים מהר לפי מה שהם עושים. הקמתי את שביל פנימי בין השאר כי מסקרן אותי מה קורה כשאנשים יוצאים לרגע מהתפקידים שהם ממלאים כל היום, ופוגשים קצת אחרת את עצמם ואת מי שסביבם.
כמה מהר אנחנו מגדירים אנשים לפי מה שהם עושים בחיים.
מישהו אומר לנו שהוא מנכ"ל, מורה, עצמאי או עובד במפעל, וכבר מתחיל להיווצר לנו בראש איזשהו סיפור עליו. גם אני עושה את זה.
אבל מה היה קורה אם פשוט היינו יושבים לקפה? בלי לדעת במה האדם שמולנו עובד, בלי לחפש מכנה משותף ובלי לחשוב מה יכול לצאת לנו מההיכרות הזאת.
אולי היינו מדברים על הילדים שלנו, על זוגיות, על פחדים, על בחירות שעשינו בחיים. ואולי על משהו שבכלל לא חשבנו שיש לנו במשותף.
וזאת בדיוק אחת הסיבות שבגללן הקמתי את שביל פנימי.
מסקרן אותי מה קורה כשאנשים מקבלים הזדמנות לצאת לרגע מהתפקידים שהם ממלאים כל היום. כשהם לא צריכים להיות המנהלים, העובדים או אפילו ההורים שהם רגילים להיות. פשוט לפגוש קצת אחרת את עצמם ואת האנשים שסביבם.
כי בסוף, גם האדם שאנחנו פוגשים בכל בוקר בעבודה, גם השכן שאנחנו אומרים לו שלום וגם מישהו שסתם חלף לידנו ברחוב, הם עולמות שלמים שאנחנו לא מכירים.
ואני רוצה לשמור על הסקרנות הזאת. לא רק כלפי האנשים שנראה לי שיש לי משהו במשותף איתם. דווקא גם כלפי אלה שאין לי מושג מה יכול לחבר בינינו.
כמה היינו מגלים אחד על השני, אם היינו מתחילים בשאלה אחרת במקום "במה אתה עובד?"