יש כאבים שמלווים אותנו כמעט כל החיים

יש כאבים שמלווים אותנו כמעט כל החיים. לקח לי המון זמן להבין שבכלל מדובר בכאב.

לא תמיד זה משהו גדול וברור. לפעמים זה פחד לאכזב. לפעמים תחושה שאתה לא מספיק. לפעמים צורך להוכיח. לפעמים פחד שיראו אותך באמת. לפעמים התחושה שאתה חייב להחזיק הכול לבד. ולפעמים זה פשוט רעש פנימי קבוע, כזה שאתה כבר כל כך רגיל אליו, שאתה בטוח שזה פשוט מי שאתה.

אצלי זה לא הגיע ברגע אחד ברור. הוא פשוט חזר שוב ושוב, בכל תקופה בצורה קצת אחרת. אבל תמיד היה שם, ברקע.

ואני, רוב השנים, עשיתי איתו בגדול דבר אחד: ניסיתי לברוח ממנו. עבדתי קשה יותר. החזקתי חזק יותר. לקחתי עוד תפקיד, עוד אחריות, עוד משימה. כאילו אם רק אצליח מספיק, אתפקד מספיק, אהיה מספיק בסדר מבחוץ, אז אולי משהו בפנים סוף סוף יירגע. אבל זה לא באמת עבד.

ואז, לאט, קרה לי משהו שלא תכננתי. במקום להילחם בו, התחלתי להקשיב לו. לא בצורה גדולה או דרמטית. פשוט לשאול מדי פעם: מתי הוא מופיע? מה הוא מנסה להגיד לי? איפה אני מחזיק חזק מדי? ממה אני כל כך מנסה לברוח?

אני לא יודע להגיד לכם שהוא נעלם. הוא עדיין מבקר אצלי לא מעט. אבל היום הוא מגיע עם יותר מודעות. ומודעות מאפשרת לפעמים להתפתח דרכו, ולא רק לברוח ממנו. משהו בי זז כשהפסקתי להתייחס אליו כאויב, והתחלתי להקשיב לו כמו סימן.

פחות פחד. יותר נוכחות. יותר אני.

ואולי זה מה שהתבוננות מאפשרת לפעמים. לא להעלים את הכאב, אלא להפסיק לברוח ממנו לבד.

מה שתיארתי כאן הוא חוויה אישית, לא ייעוץ. אם עולה אצלך משהו כבד, הכתובת הנכונה היא איש מקצוע.